עם שיריזרח הלוי

צבי קפלן

לרבים מן הקוראים תהא בספר זה פגישה ראשונה עם
המשורר ז ר ח ה ל ו י. אף כי אין המשורר מן החדשים מקרוב
באו. אדרבה: ותיק הוא, מותיקי ירושלים -- ולא ירושלים של
היום. אלא ירושלים של אז של אז שבאז -- עליה שר
לאמור:
           העיר בה נולדחי
           ובה עמדה סריסונת שלי --
והיא לו --
           עיר של סב נעים --
           הוא כל ימיו אך האמין תמים
           לרארת גואל בך --
והסב -- סב ממש. בעיר העתיקה ישב סבו, וגם אביו.
ובה נולד הוא -- זרח הלוי.
    בתוך-תוכו ובלב-לבו של הישוב הישן דירושלים --
"עמדה העריסונח שלו". בתוכו אף גדל. ובתוכו הוא חי רוב שנוחיו
שעד הנה, תחילה בעיר העתיקה, אח"כ בשכונותיה הישנות
של העיר החדשה : זכרון-טוביה, מאה שערים. בה מקום
משככנו עד היום הזה.
    ראשיתו כראשית שאר ילדי ירושלים של אז, בת"ת.
גדל קצת -- והבית בית עניים, "והלחץ זו הדחק" לוחץ.
והוא יוצא בגיל מוקדם לעבודה ולמלאכה. ויהיו בידו מלאכות
ופרנסוח שונות. אך רוב השנים עסק במלאכת הפחחוח שלמדו אביו.
    אף אביו, ר' דוד הלוי, בעל מלאכה היה. ועם זאת יודע ספר.
והסב, ר' יוסף בהלוי - מקובל היה , מאנשי
חב"ד שבירושלים. עסק בספר הזוהר, אף חיבר חבור על הזוהר.
ועם זאת, הורה... שפות אירופיות לבני הישוב הישן,
מאותם שהיה להם ענין בכך.
    אכן, מופלאות דרכיה של משפחה צנועה זו, לדורותיה, למן
הסב : יהורי מהעיר העתיקה, צדיק תמים, עוסק בזוהר -- ובקי
בשפות אירופיות ומלמדן... מוצאו היה מאוקראינה,
מהעיר מוהילב - פודולסק. )שם משפחתו בחו"ל היה לויט(.
בילדותו היה מן ה"חטופים". אף זו היתה מצרותיהם
המיוחדות של בני עניים אז... אך אמו, אשת-חיל, עלה
בידה לחטפו לה בחזרה מן ה"קסרתטין". וכדי להצילו
מ"עינא בישא" של חטפנים, הביאתו לעיר קיוב והכניסתו
ל... גימנסיה. כך היה לבעל השכלה אירופית. אח"כ היה
בעצמו למורה-עברית באיזו גימנסיה. ועם כל זאת -- תופעה
מופלאה באותם הימים, באותן סביבות -- לא נפגמה אמונתו,
לא נפגם תום-דרכיו.
    והוא עולה לארץ, בראשית העליה הראשונה של הישוב
החדש, בשנת תרמ"ב -- אך הוא מתאזרח בישוב הישן,
לובש מלבושיו )כך הוא נשקף מתמונתו שראיתיה : לבוש
שחורות, בזקן-שיבה מלא(, יושב "על התורה ועל העבודה",
עוסק בנגלה ובנסתר -- ומתפרנס מהוראת לשונות לעז ואף
מכתיבת "אדרסין" בלע"ז, למען מוסד ממוסדות הישוב הישן
בירושלים, זו התועלת שאפשר היה להפוך מהשכלה אירופית
בירושלים של אז... ואף שמומחה הוא בכתיבת "אדרסין",
אין הוא כותב למען עצמו, כמנהג ירושלים, לזה, אינו מסוגל...
    דמות אצילה, שקטה ועדינה כזו -- אינה מתבלטת ביותר
על-גבי הרקע הירושלמי, אך היא קיימת, חיה בהצנע--ועומדת
ממנה שושלת קטנה, בהצנע.
    כך הבן. כך הנכד --הוא ז ר ח ה ל ו י שלנו. אף אצלו:
תום-אמונה, הצנע לכת, אורח-חיים של תורה ומצוה,כתוך-
תוכו של הישוב הישן הירושלמי, כעובד פשוט --ועם זאת
נרכשת בהצצה, דרך-ארעי, ידיעה בלשון-לעז. בספרות כללית
בשירה, קצת במוזיקה, ומתעוררת הנטיה "לנסות את הנוצה",
לשיר בשירים,
    ובכלל חורג קצת הנער ממסגרות הישוב הישן --והוא בא
במגע גם עם בני הישוב החדש, עם אישיו, עם מוסדותיו
תלמיד ראשון, הוא בבית-הספר לנגינה הראשון בארץ:
"שולמית", שהרי "יודע נגן" הוא וחוש לו גם במוזיקה )כמה
מנגינות הלחין לשיריו שלו -- והן מובאות בסוף הספר הזה(.
    ובאה מלחמת-העולם הראשונה. ובשילהי אותה מלחמה --
ימי יסוד הגדוד העברי. ואף ז ר ח ה ל ו י שלנו בגדוד !
עד היום שמורות עמו חויות הגדוד העברי, כשם
ששמורות עמו חויות-ילדותו שבעיר העתיקה. אף העלה כל אלו
ברשימות נאות.

זרח נפטר בכ"ח טבת תש"מ (1980) - יהי זכרו ברוך